אורן השותף שלי בשנתיים וחצי האחרונות הודיע השבוע במפתיע שהוא עוזב את הדירה. החליט שהוא רוצה לעבור לגור לבד. זה הזוי ומצחיק איך בפעם הראשונה שנכנסתי לבית היינו שני זרים מוחלטים, הוא "ראיין" אותי, ברר ובחר בי מכל הבנות שהיו פה לפניי להיות לו כשותפה. ואילו היום, שנתיים וחצי לאחר מכן אנחנו החברים הכי טובים. משני זרים מוחלטים שהגיעו משני עולמות שונים כיום אנחנו לגמרי מסתדרים, מתחשבים וחולקים אחד עם השני את מחשבותינו הכמוסים ביותר...
המחשבה על מי יעבור לגור פה כעת, עם מי אחלוק את ביתי מבצרי, את הפרצוף של מי אראה בוקר וליל יום יום (עד שאחליט שגם אני רוצה לעזוב את הדירה) מעוררת בי אי אילו תהיות של מה יהיה ואיך יהיה ואם נסתדר ומה יקרה אם לא... שינויים זה אף פעם לא דבר קל - אך גם עם זה נתמודד.
עם קצת עבודה וסובלנות מכל שינוי ניתן לצמוח, גם אם הוא נראה תחילה שלילי ולא קשור לחיים.
המחשבה על מי יעבור לגור פה כעת, עם מי אחלוק את ביתי מבצרי, את הפרצוף של מי אראה בוקר וליל יום יום (עד שאחליט שגם אני רוצה לעזוב את הדירה) מעוררת בי אי אילו תהיות של מה יהיה ואיך יהיה ואם נסתדר ומה יקרה אם לא... שינויים זה אף פעם לא דבר קל - אך גם עם זה נתמודד.
עם קצת עבודה וסובלנות מכל שינוי ניתן לצמוח, גם אם הוא נראה תחילה שלילי ולא קשור לחיים.