2015 היית רעה אליי

החלטתי לסכם את שנת 2015 שניה לפני שהיא נגמרת.

שנת 2015 תודה שאת מסתיימת. היית רעה אליי. 

שנת 2016 תהיה שנה מדהימה. 

היא חייבת להיות טובה יותר, פשוט אין סיבה שלא ואני אעשה הכל שהיא תהיה כזו. 

אז מה היה לי בשנה זו?

• הרבה דייטים כושלים ומאכזבים
• החלמתי מאגן ולב שבורים 
• אבא שעבר שבץ מוחי ונותר נכה (אבל ברוך השם נשאר בחיים) משמע 7 חודשים של ביקורים תכופים בבית החולים
• התנדבות
• התקדמתי בקריירה (נקודה טובה, משמעותית ומדהימה)
• למדתי להכיר את עצמי מעט טוב יותר ולהתפתח מבחינה אישית

2016 מחכה לך בכליון עיניים!

תפתיעי לטובה כן?

אני בימים יפים יותר

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?

מזה שנה אני מתנדבת בהוסטל עם בחור מקסים בשם איתן. איתן סובל מאוטיזם, אפילפסיה וגם עיוור בעין אחת. 

איתן בחור מקסים ממוצא פרסי שנולד בארץ, דובר פרסית שוטפת ומתעקש לפנות לכולם בפרסית על אף שרוב האנשים איתם הוא באינטרקציה אינם פרסים.

רצה הגורל ולפני שנה חיפשתי מקום להתנדב בו, הגעתי למנהלת ההוסטל שניסתה להתאים לי חוסה וכדרך אגב שאלה אם אני דוברת צרפתית כי יש שם בחורה שרוצה ללמוד צרפתית. עניתי שאיני דוברת צרפתית אלא פרסית - עינייה נפערו בהלם - אמרה שיש לה בחור שלא מוכן להיות עם אף מתנדב אם הוא לא דובר פרסית. בינגו.
מאז אני ואיתן ממש סיפור אהבה, אחת לשבוע אני מגיעה אליו, אנו מטיילים, מדברים, מתייעצים, חופרים ונהנים. כייף גדול. 

איתן התאהב בי קשות, לכן מבעוד מועד אמרתי שאני נשואה, פעם אחת הוא הציע הצעת ייעול: למה שלא אתגרש ואז נוכל להתחתן. בכל שבוע מחדש הוא שואל אותי מה שלום בעלי ורוצה לראות תמונות. חמוד. 

אני רוצה להמליץ לכל אחד ואחת מכם לעשות משהו בשביל מישהו ולהתנדב, בשבילכם זה מאמץ קטן (וממלא את הנפש עד כלות)  אך בשבילו זה עולם ומלואו ודבר עצום לחכות לו ולהתרגש בשבילו כל שבוע מחדש.

קבלו את איתן המוכשר מנגן על דרבוקה עם נגן מדהים בשם רפואה שמנגן על סנטור (כלי פרסי):

חשבון נפש

יום הכיפורים נגמר. בניגוד להרבה אנשים שהכרתי שלא אוהבים את יום הכיפורים, אני ממש אוהבת את החג הזה, אולי משום שנולדתי ביום זה. היופי בדת שלנו היא שפעם בשנה אנחנו עושים STOP ופשוט יושבים, חושבים, מתבוננים פנימה ומגיעים למסקנות והחלטות לגבי השנה הקרובה שבפתח מה עליי לשנות, לשפר ולשמר. 

יום כיפור הוא זמן מצוין לחשבון נפש, למרות שיש אנשים שאצלם כל יום הוא חשבון נפש מחדש.

האם אני אדם טוב מספיק? האם אני מאושרת? האם אני חברה מספיק טובה? האם אני נמצאת במקום בו אני רוצה להיות? במידה ולא, מהו המקום בו אני רוצה להיות? 

מקווה שהספקתם לעשות את חשבון הנפש הפרטי שלכם, במידה ולא -

קחו כמה דקות שקטות עם עצמכם ובדקו איפה אתם רוצים להיות עוד שנה מהיום.

כשמציבים מטרות, בדרך כלל גם כובשים אותן. 

בהצלחה :)

החיים זה לא מה שסיפרו לי

בשבוע שעבר העליתי תמונה חדשה לפייסבוק. קיבלתי על התמונה הנוצצת שהעליתי מעל 200 לייקים והמון תגובות ומחמאות. אין מה לומר, נראיתי שם קורנת, מאושרת ושמחה מהחיים.

קרוב לוודאי שכמעט כל מי שראה את התמונה חשב בליבו שטוב לי ואני מאושרת ונראית בשיאי.

מה שהפייסבוק לא הראה זה שבאותו הערב חזרתי לבדי לדירתי הצנועה והיה לי קשה ורע ובכיתי, בכיתי המון. היה לי קשה כמו שקשה לי בשלושת החודשים האחרונים. 

מכירים את זה ששום דבר לא מסתדר לכם? אז כזה.

הפייסבוק מוכר לנו אשליות בכמויות ואנו שותים אותם בתאווה. יש לי זוג חברים שלמראית עין חשבתי שהם שמחים ומאושרים עם ילדיהם הקטנים והיפים עד שגיליתי שהם בהליכי גירושין. 

אף אחד לא יעלה פוסט לפייסבוק שקשה, עצוב ורע לו. כולם יציגו לראווה את זה שכייף להם, שהם בעיצומה של מסיבה-חתונה-חגיגה-מסעדה. אף אחד לא יספר שבדרך הביתה מהמסעדה המעולה שאכלו בה היה להם ברכב ריב אדיר והאישה הלכה לישון בוכיה.

מה שאני מנסה לומר זה שלא כל הנוצץ זהב ולא כל הזהב הוא זהב אמיתי. לפעמים זה רק חיקוי. 

הטרדות מיניות או לא להיות

אתמול בבוקר התעוררתי בבית הוריי, התארגנתי במהירות כדי ללכת לבקר את אבי היקר בבית החולים לפני אירוע הצהריים שהוזמנתי אליו. צמוד לבית הוריי יש בית כנסת. בחור כבן 30 ישב בפתחו ושרק לי. לא התייחסתי. ממשיך לשרוק. לא מתייחסת. נכנסתי לאוטו והסתכלתי - הבחור שלף את איבר מינו והחל לגעת בעצמו. הייתי בהלם. לצערי, הייתי חייבת להתקרב למקום בו הוא יושב כדי לצאת מהחניה והוא ממשיך. ברחתי משם כל עוד נפשי בי וחייגתי רועדת למשטרה.

המוקדנית נבהלה ואמרה שמיד היא שולחת לשם ניידת ושאחזור למקום הארוע, עניתי שאיני רוצה לשוב לשם ושהוא יושב שם ושהם לא צריכים אותי. בינתיים חייגתי לאימי שהייתה בבית, היא יצאה למרפסת וראתה שהוא עדיין שם. אחד השוטרים חייג אליי ואמר שגם אם הם יעצרו אותו ולא הגשתי תלונה הם לא יכולים לעשות כלום ושאני חייבת להגיע.
בלית ברירה חזרתי לשם וביקשתי מאימי שתחכה לי למטה, אמא חיכתה לי בקצה הרחוב כדי שלא יראה אותי, הניידת הגיעה וחנתה ממול - אימי אמרה להם שיזיזו את הרכב כי הוא יראה ניידת ויברח והם -בשלהם. לא הזיזו את הניידת.
השוטרים החלו ללכת לכיוון בית הכנסת ובינתיים המטרידן ראה אותם, עלה על אופניו (כן כן, קראתם נכון - אופניים) וברח מתחת לאפם! אני ואימי צעקנו להם- הוא בורח! והם בשלהם.. הולכים ברגוע כאילו הם בטיילת תל אביב...

כעבור שעתיים של סריקות האזור, שבהם גם אני ואימי הצטרפנו לחיפושים - הוא אותר ובמעצר כעת. 

מפחיד להיות אישה בישראל.

התמוטטות

מזה שלושה שבועות שחיי משפחתי השתנו. חיי השתנו. מה זה אומר השתנו? זה אומר ששגרת יומי הפכה מעבודה ואחריה חברות/ דייטים/ התנדבות או כל תעסוקה אחרת לעבודה ואחר כך בית חולים. 

האבא החזק שלי התמוטט. תרתי משמע. אירוע לבבי וכמה ימים לאחר מכן אירוע מוחי. "אירועים" נוראיים שלגמרי השביתו אותו. אז נכון, יש שיפור מידי יום, והיום הוא כבר מרגיש יותר טוב ממה שהיה בהתחלה אך עדיין הוא לא מה שהיה וכנראה גם לא ישוב להיות האדם החזק והעצמאי שהיה. ימיי עוברים להם בבית החולים, ובית חולים זה מקום מדכא. ומדכא להיות שם יותר שעות ביום מאשר בבית שלך.

כולם אומרים תהיי חזקה ואופטימית, אך איך אפשר להיות אופטימית כשאני רואה את האבא החזק שלי, הכל יכול - לא יכול לעשות כבר כלום? לא מסוגל ללכת, לזוז או לדבר? 

אז החיים ממשיכים, נכון, אך הם הפכו להיות קשים הרבה יותר.

בתקווה לימים יפים ובריאים יותר!

זו בחירתי

בסוף השבוע שעבר חוויתי חוויה מעצימה ומיוחדת במינה. עברתי קורס העצמה אישית עם עוד 20 אנשים שלא הכרתי ובסיום הסופ"ש הפכו לחבריי הטובים ביותר.

לחוויה המטורפת הזו נכנסתי קצת סקפטית ויצאתי אדם אחר - יצאתי אדם חזק, מאושר ומלא שמחת חיים שמאמין בעצמו ויודע שיש לו הרבה מה להציע לסביבה ושיש לו גם הרבה מה לקבל מהסביבה. 

הסדנא גרמה לי להסתכל אחרת על דברים, על כך שהאושר שלנו תלוי אך ורק בנו.
אנו בוחרים אם להיות מאושרים או עצובים, אנו בוחרים אם יהיה לנו יום טוב או לא. לפעמים אדם אחד שמזעיף את פניו בבוקר יכול "להרוס" לנו את כל היום - וזו הייתה הטעות שלי (ושל כולנו בעצם לא?) ונתתי לזה להשפיע עליי - כיום אני מבינה שהאדם שמזעיף פנים, כנראה עבר עליו משהו - ולא טוב לו עם עצמו, וזה לגמרי שלו ולא שלי כך שאין לי מה לקחת את זה קשה ובטח שלא להיעלב. 

בנוסף ל-20 חבריי החדשים הכרתי עוד המון "מלאכים" שהם חברים חדשים ומשפחה מדהימה (מעבר למשפחה המדהימה שלי) שהתווספו לחיי ועל כך אני מוקירה תודה.

אוהבת כל אחד ואחד מכם.
וכן, זה לגמרי מגיע לי להיות שמחה ומאושרת!

העצמאות שלנו

מאז ומתמיד לקחתי את יום הזיכרון קשה, מבלי שהכרתי אף חייל שנהרג כל שנה ושנה, מילדות, הייתי יושבת כמהופנטת מול המסך וסופגת בשקיקה את קורות חייו של כל חייל וחייל שנהרג בטרם עת. 

כל חייל מייצג חיים שלמים שנגדעו בטרם עת והכאב קשה מנשוא. 

המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות תמיד היה נראה לי כבלתי אפשרי, במיוחד למשפחות. איך אפשר לעבור מיום כה עצוב וקשה לחגיגות כאילו לא ארע דבר? למרות שלמשפחות השכולות יום הזיכרון ללא ספק נמשך כל השנה.

השנה התחולל דיון בשיח הציבורי על כך שיש ליצור הפרדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות, יש הטוענים שהמעבר חד מידיי ואין מספיק מקום לכאב ומאידך, כנראה שהשמחה של יום העצמאות נובעת מתוך העצב. אנו שמחים כי צריך לשמוח, אנו לא שמחים משום מקום, אנו שמחים בזכותם, בזכות כל אלו שהקריבו את חייהם למעננו, למען כך שנחייה פה ונמשיך לחיות עוד שנים רבות. 

החיים עצמם

טרפת הבחירות מאחורינו בשעה טובה.

לא הבעתי את דעתי הפוליטית בפומבי עד כה אך הרגשתי שאני חייבת לומר על כך את שעל ליבי.

אני חושבת שלא משנה למי אתה מצביע ומה הדעות שלך - קיצוניות ככל שיהיו, יש דרך לעשות זאת.

אם ראש הממשלה שרצית שיבחר לא נבחר, זו לא סיבה להשמיץ את כל הישראלים ולגדף כל מי שלא חושב כמותך.

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ולכן יש קול למגוון דעות - גם אם הן שונות משלך. אנשים לא צריכים להתבייש להביע דעתם בפומבי. מאיפה הצורך הזה להשפיל ולבזות את מי שדעתו שונה משלך? זה שאתה חושב אחרת מחברך - לא עושה אותך לאדם טוב ממנו. 

רבים מהאנשים יצאו בהצהרות קיצוניות וכתבו שיירדו מהארץ ושיש לנו מדינה מפגרת עם ציבור מטומטם.

באופן אישי, לא שמחתי מתוצאות הבחירות אך מפה ועד לצאת בהצהרות שיש לנו עם של אנשים מפגרים - הדרך היא ארוכה.

שמעתי לא אחת אנשים שירדו לפסים אישיים ומגעילים ואני אומרת דיי לשנאה. זה בסדר שדעתך שונה משל האחר, אנחנו אנשים שונים- קרוב לוודאי שלא כולם יסכימו על אותם הדברים. 

למדו לקבל את האחר ויפה שעה אחת קודם.

בנימה אופטימית זו - שבת שלום :)

חשיבה חיובית מובילה לחיים חיוביים

אתמול הלכתי עם חברה למפגש הכרות עם שיטת ה- NLP.

השיטה הזו בגדול היא שינוי מחשבתי ותפיסתי של החיים כדי להפוך אותם לחיים טובים ויפים יותר.  

מכירים את המשפט: תחשוב טוב יהיה טוב? בגדול זה זה. אם תרחם כל היום על עצמך ותחשוב כמה אתה מסכן ורע לך כך יראו חייך - ולהיפך, אם תחשוב שאתה מצליחן, חכם ובעל כישורים רבים - כך תאמין בעצמך ותפגין את הכישורים הללו כלפי חוץ. 

היחיד שיכול להכשיל אותנו בדרך למטרות שלנו זה אנחנו. רק אנחנו יכולים להוביל את חיינו לכישלון או להצלחה.

אם התת מודע שלנו ישדר לנו מסר שזה "גדול עלינו" ושלא נצליח אז ברור שלא נצליח אך אם התת מודע שלנו יעביר לנו מסר שזה קטן עלינו - זה אכן יהיה קטן עלינו. הכל עניין של בחירה.

אני בוחרת להיות מאושרת. אני בוחרת להגשים את החלומות שלי ולא רק לחלום אותם. 

אז איך מתחילים? עושים לעצמנו רשימת יעדים ומטרות, מה אני רוצה להשיג בחיים, איפה אני רוצה להיות תוך חצי שנה מהיום, ולהתחיל לפעול. 

לא לשבת בחיבוק ידיים אלא להתחיל לפעול למען המטרות שהצבנו לעצמנו ורק כך הם יתגשמו.

בהצלחה! ויום אהבה שמח

מה נשים רוצות

הייתה לי השבוע שיחה עם גבר על מה אנחנו מחפשות בגבר ומה הם מחפשים בבת זוג.

המסקנה הייתה ללא ספק חד משמעית, כדי שגבר יהיה מאושר עם בת זוגו הוא צריך שיתנו לו להרגיש גבר, שיבשלו לו ושיהיה לו סקס.

ומה נשים צריכות בחיים כדי להיות מסופקות מהגבר שלהן? אז פה הרשימה לא קצרה בכלל, להיפך. בואו נתחיל:

הגבר צריך לספק חום ואהבה, תשומת לב, ביטחון, מחמאות, מגע, שתהיה לו עבודה יציבה שמכניס לא רע, שיהיה חתיך, רגיש, מצחיק, לא קמצן, שיבזבז עליהן ויפנק אותן, שיתן לך את ההרגשה שאת הכי יפה בעולם, הכי מוצלחת שיש, שיהיה אבהי, שיאהב ויכבד את המשפחה שלך, שתהיה לו משפחה מקסימה משלו, שיהיה חם, חכם, איש שיחה, שיבין אותך עוד לפני שפצית פה, שיהיה קשוב (את העצות יספקו החברות, תודה!), שיתן לך להרגיש נחשקת, שיפרגן, יתמוך, יעריך, ידאג, יכיל, יפתיע, שיהיה רומנטיקן ויכבד אותך.

עם הרשימה הלא מבוטלת הזו, איך כל גבר בעולם, מקסים ככל שיהיה יוכל לעמוד בקריטריונים הלא פשוטים הללו?