יום שלישי, 19 באפריל 2016

הכללות או לא להיות.

כשלמדתי בבית הספר היסודי סבלתי עד מאוד מהעדה שלי. לפני יותר מעשרים שנה כולם היו בקטע של עדות וצחקו עליי והציקו לי בגלל שאני פרסיה ופרסים לפי הסטיגמה הרווחת - קמצנים. כל כך התביישתי בכך שאני פרסייה וכשאימי דיברה איתי פרסית גערתי בה לדבר עברית בלבד, שחלילה מי שלא ידע עד כה - יגלה שאני פרסיה.
יש לציין שהיום העדה שלי היא ללא ספק מקור גאווה (מסתבר שרוב מי ששומע שאני פרסייה מייחל לעצמו או לבנו כלה פרסיה).
הכללה נוספת שנתקלתי בה היא המשפט שכל הבנות היפות דפוקות.
רווקה מעל גיל 30 ואין לך ילדים? את מקרה אבוד כי תיכף תפסיקי לבייץ.
את רווקה ויפה? אם לא חטפו אותך עד היום כנראה שמשהו בך דפוק...
מה שעצוב זה שהכללות הופכות לסטיגמות ולאחר מכן הן נהיות חלק מהמהות שלנו.
אז כן, אני רווקה בת 30+ בלי ילדים. אך מעל הכל אני אישה. אישה חכמה, נאה, עצמאית ולרוב מרוצה מהחיים.
אז בפעם הבאה כשאתם באים להכליל, תעשו טובה לסביבה ולעצמכם - תעצרו, תחשבו ותשקלו שוב את דבריכם כי למילים יש כוח.
אמא אני מצטערת שבעבר התביישתי במי שאני. אין כמוך.

אמא ואני