כוח המחשבה

קראתי איזשהו משפט השבוע ויצא לי לחשוב עליו הרבה:
על הדברים הטובים שקורים לנו בחיים אנו לא מרחיבים במילים ולא מייחסים להם חשיבות רבה ואילו לדברים הרעים אנו מייחסים חשיבות יתרה, חושבים עליהם, מדברים עליהם ולא נחים ממחשבות.. חשבתם למה זה קורה? למה אנו מייחסים לריב עם בן הזוג חשיבות כה רבה, התעסקות ומצב רוח ירוד ועל כך שהוא כה מקסים, מתחשב ומצחיק לא מתייחסים?
השבוע ננסה ליישם ניסוי קטן - אנסה להתעמק בדברים החיוביים ופחות אתמקד ברעים.
אתם חושבים שזה אפשרי? ניתן בכלל לשנות מחשבות? דפוסי התנהגות? האם ניתן להשאיר מאחור את המחשבות המדכאות והמשביזות ולתת לנו להתמלא בכייף ובאושר שאנו חווים כל יום ולא מייחסים לו כל חשיבות?
כל דוגמנית מצליחה בראיונותיה לעיתונות טוענת שהיא בעצם בתוך תוכה הברווזון המכוער, שהיא הייתה הילדה הדחויה בכיתה שאף אחד לא אהב, שלא היו לה חברים ובתוך תוכה היא בעצם חושבת שהיא מכוערת. כל פעם שאני קוראת כתבה כזו אני חושבת בליבי - איך זה ייתכן? הרי מליוני פעמים אמרו לך וודאי שאת מהממת, הרי זה המקצוע והפרנסה שלך ואם לא היית יפה - בטח שלא היית דוגמנית אז איך את עדיין חושבת ככה?
כנראה שמחשבות ותחושות הם חזקות מאיתנו ולא ניתן לשנות, אך בנימה אופטימית זו אוסיף שניתן להשפיע עליהן.

הודו ו... מונדיאל

אפשר לומר שבערך 10 שנים תיכננתי את הטיול הגדול של אחרי הצבא. מאז שאחי הגדול חזר מהודו לפני כ"כ הרבה שנים.
ידעתי בדיוק את המסלול שאעבור - תיכון, צבא, לחסוך כסף לטיול הגדול ו- הודו!
ניתן לקרוא לזה בכייף "חמישה חודשים של שיכרון חושים"- כל כך הרבה אושר, שקט וגילוי עצמי מרוכזים בתקופה אחת קצרה.
אשתף אתכם בחוויה אחת הזויה ומפחידה שקשורה לתקופה הזו בדיוק לפני ארבע שנים, גמר המונדיאל. את גמר המונדיאל ראיתי עם עוד המון אנשים שלא הכרתי (טיילתי לבד) באיזה גסט- האוס בוורנאסי שבהודו.
בואו נגיד שספורט זה ממני והלאה אך בכל זאת ראיתי לשם החוויה, גמר הרי יש פעם בארבע שנים. את החוויה שאחריה אני זוכרת היטב: בסיום הגמר אנשים החלו להיתפזר כל אחד לאכסנייתו ואני נשארתי בין האחרונים והחבר'ה שם שאלו אותי אם אסתדר לחזור לבד לגסט האוס שלי ואני בלי לחשוב פעמיים השבתי שכן. אמרתי שלום לכולם והתחלתי ללכת לכיוון הגסט- האוס, הרגשתי שמישהו דולק בעקבותיי, הסתכלתי אחורה ואכן ראיתי גבר הולך אחריי, הגברתי את קצב צעדיי והבחור הגביר גם את שלו, עברתי בגשר צר מאוד - והוא בעקבותיי, התחלתי לרוץ, גם הוא התחיל לרוץ, הגעתי לגסט האוס, טרקתי את הדלת ונעלתי במהירות האפשרית אחוזת בהלה. לא הצלחתי לישון כמעט כל הלילה מפחד ולא היה לי את מי לשתף. באותם הרגעים רק רציתי לעלות על מטוס ולחזור הביתה.
למחרת בעל הגסט האוס נזף בי שהגיעו שמועות לאוזניו שאני מסתובבת לבד בלילות, מסתבר ששוטר הודי עקב אחריי ומי יודע מה היו כוונותיו... בכל זאת הודו.
למזלי הסיפור הרע הזה נגמר בטוב.

נשים, קניות ומה שביניהן

נשים אוהבות קניות. אני אפילו אגדיל ואומר שאני חושבת שתחביבן העיקרי של נשים זה קניות. אין כמו שמלה חדשה בכדי להעלות את מפלס המצברוח לשיאים חדשים.
כשאישה מרגישה מכוערת, שמנה, מצוברחת, עצבנית ו/או עצובה - התרופה המושלמת עבורה זה קניות.
כנראה שלנו, לנשים יש איזשהו מנגנון פנימי שנדלק בגוף כאשר אנו רוכשות פריט חדש. באותו הרגע אנו חוות תחושת סיפוק, אדרנלין, אושר רגעי, מעין תחושת high שממלאת אותנו, גם אם למספר רגעים - שחולפים כאשר שולפים את כרטיס האשראי בכדי לשלם. אגב, קניות בסופר לא נחשבות.

אותו הדבר תקף גם לגבי פרידה מבן זוג - הדבר שהכי יכול לעודד בחורה עם לב שבור ולהזניק לה את מצב הרוח לשיאים חדשים זה קניות. שמלה או נעליים חדשות יכולים לעשות פלאים לנפש- אפילו ניתן להגדיל לעשות וללכת למספרה לריענון גוונים ותספורת חדשה שתרומם את מצב הרוח.

יכול להיות שקניות עבור נשים זה כמו אורגזמה עבור גברים? הסיפוק שבקניה, האושר הרגעי של לקנות, להגיע הביתה, לפתוח את השקית וללבוש את הרכש החדש והשווה.. אוה כמה אושר יש ברגע המסויים הזה!!

בתקופה שנויה במחלוקת זו - תקופת המונדיאל בה הגברים לא זזים מילימטר מהמסך - אני חושבת שמגיע לנו להתפנק מ"גול" מרגש משלנו.

אז יאללה, לכי תתפנקי לך במשהו חדש :)