יום שבת, 29 באוגוסט 2015

החיים זה לא מה שסיפרו לי

בשבוע שעבר העליתי תמונה חדשה לפייסבוק. קיבלתי על התמונה הנוצצת שהעליתי מעל 200 לייקים והמון תגובות ומחמאות. אין מה לומר, נראיתי שם קורנת, מאושרת ושמחה מהחיים.
קרוב לוודאי שכמעט כל מי שראה את התמונה חשב בליבו שטוב לי ואני מאושרת ונראית בשיאי.
מה שהפייסבוק לא הראה זה שבאותו הערב חזרתי לבדי לדירתי הצנועה והיה לי קשה ורע ובכיתי, בכיתי המון. היה לי קשה כמו שקשה לי בשלושת החודשים האחרונים. 
מכירים את זה ששום דבר לא מסתדר לכם? אז כזה.
הפייסבוק מוכר לנו אשליות בכמויות ואנו שותים אותם בתאווה. יש לי זוג חברים שלמראית עין חשבתי שהם שמחים ומאושרים עם ילדיהם הקטנים והיפים עד שגיליתי שהם בהליכי גירושין. 
אף אחד לא יעלה פוסט לפייסבוק שקשה, עצוב ורע לו. כולם יציגו לראווה את זה שכייף להם, שהם בעיצומה של מסיבה-חתונה-חגיגה-מסעדה. אף אחד לא יספר שבדרך הביתה מהמסעדה המעולה שאכלו בה היה להם ברכב ריב אדיר והאישה הלכה לישון בוכיה.
מה שאני מנסה לומר זה שלא כל הנוצץ זהב ולא כל הזהב הוא זהב אמיתי. לפעמים זה רק חיקוי.