השבוע היה אירוע של חברים של הוריי. כבר שנים שאיני מצטרפת להוריי באירועים אך הפעם הם ממש התחננו שאבוא איתם. הם רצו "להשוויץ בבת הקטנה שלהם" פרט שולי שהבת הקטנה שלהם כבר לא ממש קטנה...
נעניתי לבקשותיהם והלכתי איתם. תחילה הרגשתי ממש לא קשורה, עם מחשבות של "מה אני עושה פה" ושאני גדולה מידיי מכדי להצטרף אליהם - עד שנקלעתי לשיחה עם בן דודתי שלא ראיתי זמן רב שאמר לי שהיה כה שמח לאפשרות לשבת עם אביו שנפטר פעם נוספת ושאני צריכה להסתכל על זה כנטו זמן איכות עם הוריי. וכך היה, באותו הרגע חשבתי לעומקם של דברים והתחלתי להנות מהערב, קמתי לרקוד טנגו עם אבי ואף הזמנתי אותו לדייט איתי בשבוע הבא והוא כל כך שמח, נישק אותי ואף שאל במה זכה... האמת? אני זכיתי בכך שיש לי הורים ושאני יכולה לעשות אותם מאושרים! ואתם? טיפ קטן, אם זכיתם והוריכם חלק מחייכם, נצלו את הזמן איתם ככל האפשר כי הרגעים הללו הם אלו שייצרבו אצלכם בזיכרון בעתיד. לצערינו, הורינו לא יחיו איתנו לנצח.
נעניתי לבקשותיהם והלכתי איתם. תחילה הרגשתי ממש לא קשורה, עם מחשבות של "מה אני עושה פה" ושאני גדולה מידיי מכדי להצטרף אליהם - עד שנקלעתי לשיחה עם בן דודתי שלא ראיתי זמן רב שאמר לי שהיה כה שמח לאפשרות לשבת עם אביו שנפטר פעם נוספת ושאני צריכה להסתכל על זה כנטו זמן איכות עם הוריי. וכך היה, באותו הרגע חשבתי לעומקם של דברים והתחלתי להנות מהערב, קמתי לרקוד טנגו עם אבי ואף הזמנתי אותו לדייט איתי בשבוע הבא והוא כל כך שמח, נישק אותי ואף שאל במה זכה... האמת? אני זכיתי בכך שיש לי הורים ושאני יכולה לעשות אותם מאושרים! ואתם? טיפ קטן, אם זכיתם והוריכם חלק מחייכם, נצלו את הזמן איתם ככל האפשר כי הרגעים הללו הם אלו שייצרבו אצלכם בזיכרון בעתיד. לצערינו, הורינו לא יחיו איתנו לנצח.