כולנו חיכינו השבוע בציפייה לראות את הסופר-מון.
ירח גדול ובהיר שלא נראה כמותו כבר 68 שנים.
יש לי סיפור קצר שאמי היקרה העבירה לי, מאז אני מספרת אותו לכל מי שאני פוגשת בדרך - ואשמח להפיץ את הבשורה גם פה.
כשהייתי קטנה וראיתי את הירח, אמא תמיד אמרה לי להביט בו ולחייך.
לא חושבת שהייתה לזה סיבה כלשהי - זה פשוט מה שהיא אמרה ותמיד יישמתי את זה.
בגיל 20 טיילתי לבד בהודו וברגעים שבהם הרגשתי בודדה הסתכלתי על הירח וחייכתי.
תחשבו על זה - כל לילה יש ירח, בכל מקום בעולם, ולכם יש סיבה לחייך כל ערב ק-ב-ו-ע לכל החיים!
עסק משתלם לא?
מחשבה לסיום: הסופר-מון הבא יקרה רק ב- 2,034... איפה תהיו אז?