יום שבת, 25 באוקטובר 2014

בת 30 ומחייכת

אני בת שלושים. אמרתי את זה בקול. הגיל הגדול הזה שתמיד נראה לי כה רחוק הגיע.
הוא ממש כבר פה. ליתר דיוק כבר שבועיים וחצי שהוא מלווה אותי. אמנם חשבתי שבגיל הזה חיי יראו לגמרי שונים והם לא, אבל החיים כנראה מזמנים לנו התמודדויות שונות בכל יום מחדש ואנו ממשיכים הלאה בחיים לא משנה מה קורה ומה יקרה.
אחד מחבריי אמר לי לאחרונה שאלוהים מעמיד אותי בנסיונות כאלה ואחרים כי הוא יודע שאני מספיק חזקה להתמודד איתם.
אז אלוהים היקר (או שמא היקרה) התמודדתי, ניתן לסמן V כעת ולהמשיך הלאה?
תודה! מאוד אעריך זאת!
אז כל השינויים האחרונים בחיי מלמדים אותי שאפשר גם לחיות בלי אוטו לאחר שכבר התרגלת אליו, שאפשר לחפש דירה ואולי גם למצוא אחת כזו, ושאפשר לצאת לדייטים עם אנשים שרוטים כאלו ואחרים ואולי גם למצוא מבין כולם את האחד שלא יהיה כזה ויענה לציפיותיי ודרישותיי.
האנשים שמכירים אותי באמת תמיד אומרים לי שאני אחד האנשים האופטימיים שהם מכירים, אז אחרי תקופה שבה הייתי פסימית,
אופטימיות אני חוזרת אלייך בצעדי ענק, חיכית לי? :)