מזה שלושה שבועות שחיי משפחתי השתנו. חיי השתנו. מה זה אומר השתנו? זה אומר ששגרת יומי הפכה מעבודה ואחריה חברות/ דייטים/ התנדבות או כל תעסוקה אחרת לעבודה ואחר כך בית חולים.
האבא החזק שלי התמוטט. תרתי משמע. אירוע לבבי וכמה ימים לאחר מכן אירוע מוחי. "אירועים" נוראיים שלגמרי השביתו אותו. אז נכון, יש שיפור מידי יום, והיום הוא כבר מרגיש יותר טוב ממה שהיה בהתחלה אך עדיין הוא לא מה שהיה וכנראה גם לא ישוב להיות האדם החזק והעצמאי שהיה. ימיי עוברים להם בבית החולים, ובית חולים זה מקום מדכא. ומדכא להיות שם יותר שעות ביום מאשר בבית שלך.
כולם אומרים תהיי חזקה ואופטימית, אך איך אפשר להיות אופטימית כשאני רואה את האבא החזק שלי, הכל יכול - לא יכול לעשות כבר כלום? לא מסוגל ללכת, לזוז או לדבר?
אז החיים ממשיכים, נכון, אך הם הפכו להיות קשים הרבה יותר.
בתקווה לימים יפים ובריאים יותר!
