שישה חודשים של שכרון חושים הגיעו לקיצם, זאת אומרת - שהסתיימה חופשת הלידה שלי.
הזוי שחופשת לידה היא רק שלושה וחצי חודשים - 95% מהנשים שהכרתי לא חזרו לעבודה בתום התקופה והאריכו לחצי שנה עד שנה (לא היה דיבור על להאריך אותה?!)
אז מה היה לנו בחופשה? נתחיל בזה שזו לא ממש חופשה - אלא אם כן אתם קוראים לקימה כל שעתיים בלילה, הנקות מרובות והחלפת חיתולים- חופשה. נמשיך בזה שהכרתי חברות מקסימות שליוו ועדיין מלוות אותי מידי יום ביומו, רק שהמפגשים הכייפיים עם התינוקות התחלפו בקבוצת וואטס אפ פעילה בה אנו מייעצות ומקטרות אחת לשניה נון סטופ.
אחרי שישה חודשים שיעלי הייתה צמודה אליי 24/7, לעזוב אותה ולא לראותה כמה שעות זה הכי קשה שיש.
כש"עוזבים" את התינוק ומכניסים אותו למסגרת כלשהי אתה מרגיש שאתה משאיר מאחוריך איבר מהגוף.
ביום הראשון כשהשארתי אותה בגן לשעתיים, חזרתי הביתה ובכיתי. הרגשתי כאילו אני בלי יד או רגל.
חברותיי האמהות המנוסות אמרו שזה משתפר עם הזמן, וזה אכן משתפר מידי יום. כשרואים אותה מחייכת בתמונות ששולחים מהגן זה מרגיע והלב מרפה מעט מכיווצו.
כעבור שבוע הסתגלות בגן חזרתי לעבודה, קשה לחזור לעבודה אחרי תקופה כה ארוכה אך גם לזה מתרגלים ומהר מאוד שוכחים שממש לא מזמן ביליתי צמוד עם העוללית הפרטית שלי.
כל יום מחדש אני מתרגשת, מחכה ומצפה לרגע בו אגיע לגן ואאסוף אותה שוב לזרועותיי. זה הרגע בו אני חוזרת שוב לנשום.
אמא זו המשרה הכי מורכבת והכי מתגמלת שיש. לפחות עבורי.
תודה לאלוהים שזכיתי להיות אמא.
הזוי שחופשת לידה היא רק שלושה וחצי חודשים - 95% מהנשים שהכרתי לא חזרו לעבודה בתום התקופה והאריכו לחצי שנה עד שנה (לא היה דיבור על להאריך אותה?!)
אז מה היה לנו בחופשה? נתחיל בזה שזו לא ממש חופשה - אלא אם כן אתם קוראים לקימה כל שעתיים בלילה, הנקות מרובות והחלפת חיתולים- חופשה. נמשיך בזה שהכרתי חברות מקסימות שליוו ועדיין מלוות אותי מידי יום ביומו, רק שהמפגשים הכייפיים עם התינוקות התחלפו בקבוצת וואטס אפ פעילה בה אנו מייעצות ומקטרות אחת לשניה נון סטופ.
אחרי שישה חודשים שיעלי הייתה צמודה אליי 24/7, לעזוב אותה ולא לראותה כמה שעות זה הכי קשה שיש.
כש"עוזבים" את התינוק ומכניסים אותו למסגרת כלשהי אתה מרגיש שאתה משאיר מאחוריך איבר מהגוף.
ביום הראשון כשהשארתי אותה בגן לשעתיים, חזרתי הביתה ובכיתי. הרגשתי כאילו אני בלי יד או רגל.
חברותיי האמהות המנוסות אמרו שזה משתפר עם הזמן, וזה אכן משתפר מידי יום. כשרואים אותה מחייכת בתמונות ששולחים מהגן זה מרגיע והלב מרפה מעט מכיווצו.
כעבור שבוע הסתגלות בגן חזרתי לעבודה, קשה לחזור לעבודה אחרי תקופה כה ארוכה אך גם לזה מתרגלים ומהר מאוד שוכחים שממש לא מזמן ביליתי צמוד עם העוללית הפרטית שלי.
כל יום מחדש אני מתרגשת, מחכה ומצפה לרגע בו אגיע לגן ואאסוף אותה שוב לזרועותיי. זה הרגע בו אני חוזרת שוב לנשום.
אמא זו המשרה הכי מורכבת והכי מתגמלת שיש. לפחות עבורי.
תודה לאלוהים שזכיתי להיות אמא.
