כבר שנים שאני מגדירה את עצמי כא. מיחזור. כשמסיימים לשתות או לאכול
משהו, ישר ממחזרת את הפלסטיק/ זכוכית/ נייר.
בכל בית שאני מבקרת בו, עושה הרצאות על מיחזור כשאני מבחינה שהם
לא ממחזרים (היי משפחת רוזנברג) ולאחר לחץ מתון – גם הם מתחילים להפריד זבל
ולמחזר.
חייבת לציין שאני מאוד שמחה שחוק השקיות יצא לדרך, כבר ראיתי
בסופר לא מעט אנשים שרוכשים מוצרים ומחזיקים אותם בידיים רק בכדי לא לשלם 10
אגורות על שקית.
החוק לשמחתי השפיע והביא לצניחה דרמטית בשימוש בשקיות הניילון.
70% פחות ליתר דיוק. נתון מטורף. קצת לא ברור לי איך לא עשו זאת פה עד כה.
אם היו מתמחרים שקית במעט יותר מ-10 אגורות (המחיר באירופה
לשקית נע בין 40 אגורות לשלושה שקלים) האחוזים היו אף גבוהים יותר, אך כנראה שכל
סכום עושה את שלו ואין מאושרת ממני!
מי שלא לוקח שקית בגלל הכסף מפספס את המטרה - מודעות לאיכות
הסביבה (אבל נסלח לו כי גם הוא תורם בדרכו), הדברים שאנו קונים או מקבלים חינם
מגיעים מאיפה שהוא וממשיכים למקום אחר. הם לא נעלמים. ייצור של שקיות זה אנרגיה
מזוהמת וגם ההשלכה האגבית שלהם לפח עולה לנו בבריאות.
כולי תקווה שלאט לאט נראה עוד אנשים עם שקיות בד ו/או עגלה
ויאמצו את הרעיון.
הידעתם? לשקית ניילון לוקח מאות שנים להתכלות****
