יום שבת, 11 ביולי 2015

הטרדות מיניות או לא להיות

אתמול בבוקר התעוררתי בבית הוריי, התארגנתי במהירות כדי ללכת לבקר את אבי היקר בבית החולים לפני אירוע הצהריים שהוזמנתי אליו. צמוד לבית הוריי יש בית כנסת. בחור כבן 30 ישב בפתחו ושרק לי. לא התייחסתי. ממשיך לשרוק. לא מתייחסת. נכנסתי לאוטו והסתכלתי - הבחור שלף את איבר מינו והחל לגעת בעצמו. הייתי בהלם. לצערי, הייתי חייבת להתקרב למקום בו הוא יושב כדי לצאת מהחניה והוא ממשיך. ברחתי משם כל עוד נפשי בי וחייגתי רועדת למשטרה.
המוקדנית נבהלה ואמרה שמיד היא שולחת לשם ניידת ושאחזור למקום הארוע, עניתי שאיני רוצה לשוב לשם ושהוא יושב שם ושהם לא צריכים אותי. בינתיים חייגתי לאימי שהייתה בבית, היא יצאה למרפסת וראתה שהוא עדיין שם. אחד השוטרים חייג אליי ואמר שגם אם הם יעצרו אותו ולא הגשתי תלונה הם לא יכולים לעשות כלום ושאני חייבת להגיע.
בלית ברירה חזרתי לשם וביקשתי מאימי שתחכה לי למטה, אמא חיכתה לי בקצה הרחוב כדי שלא יראה אותי, הניידת הגיעה וחנתה ממול - אימי אמרה להם שיזיזו את הרכב כי הוא יראה ניידת ויברח והם -בשלהם. לא הזיזו את הניידת.
השוטרים החלו ללכת לכיוון בית הכנסת ובינתיים המטרידן ראה אותם, עלה על אופניו (כן כן, קראתם נכון - אופניים) וברח מתחת לאפם! אני ואימי צעקנו להם- הוא בורח! והם בשלהם.. הולכים ברגוע כאילו הם בטיילת תל אביב...
כעבור שעתיים של סריקות האזור, שבהם גם אני ואימי הצטרפנו לחיפושים - הוא אותר ובמעצר כעת. 
מפחיד להיות אישה בישראל.