כשהחיים הם לא מה שציפינו זה מאכזב. וזו חתיכת אכזבה.
היום, שניה לפני גיל 30 - אני רחוקה כל כך ממה שחשבתי שאהיה בגיל הזה.
לחיים שלי היו כנראה תכניות לגמרי שונות ממה שחשבתי ותכננתי, איך אומרים? אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק עלינו מלמעלה.
החיים הם כמו משחק של סולמות ונחשים, אתה לא יודע איזה מספר ייצא לך בקובייה, אתה יכול להתפלל למספר מסוים כדי להגיע לסולם ולעלות למעלה אך לצערך יוצא לך מספר נמוך יותר ואתה מגיע לנחש ויורד עוד יותר למטה...
כשאתה בונה לך הרים וגבעות בדמיון איך יראו החיים שלך עם אדם כזה או אחר ובסוף אתה מבין שזה לא יקרה למרות כל מה שתכננתם יחד זה מאכזב ואף מאוד מפתיע. אתה מרגיש כאילו חיית בחלום, בתוך סרט פנטזיה שנגמר, מתנפץ לך לרסיסים כואבים מתחת לרגליים. וכשהוא נגמר אתה חי בכאב של עצמך ומנסה להבין מה בדיוק קרה ואיך אפשר להמשיך הלאה ולשכוח, אך הזיכרונות מתעקשים להשאיר אותך מאחור.
אבל אחרי ששברתי את האגן ואחרי שהלב שלי נשבר, מכאן אפשר רק לעלות לא?
היום, שניה לפני גיל 30 - אני רחוקה כל כך ממה שחשבתי שאהיה בגיל הזה.
לחיים שלי היו כנראה תכניות לגמרי שונות ממה שחשבתי ותכננתי, איך אומרים? אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק עלינו מלמעלה.
החיים הם כמו משחק של סולמות ונחשים, אתה לא יודע איזה מספר ייצא לך בקובייה, אתה יכול להתפלל למספר מסוים כדי להגיע לסולם ולעלות למעלה אך לצערך יוצא לך מספר נמוך יותר ואתה מגיע לנחש ויורד עוד יותר למטה...
כשאתה בונה לך הרים וגבעות בדמיון איך יראו החיים שלך עם אדם כזה או אחר ובסוף אתה מבין שזה לא יקרה למרות כל מה שתכננתם יחד זה מאכזב ואף מאוד מפתיע. אתה מרגיש כאילו חיית בחלום, בתוך סרט פנטזיה שנגמר, מתנפץ לך לרסיסים כואבים מתחת לרגליים. וכשהוא נגמר אתה חי בכאב של עצמך ומנסה להבין מה בדיוק קרה ואיך אפשר להמשיך הלאה ולשכוח, אך הזיכרונות מתעקשים להשאיר אותך מאחור.
אבל אחרי ששברתי את האגן ואחרי שהלב שלי נשבר, מכאן אפשר רק לעלות לא?