פריז לאמהות

לרגל יום הולדתי ה-35 עשיתי את הבלתי יאמן וטסתי לחו"ל. לא עם התינוקת שלי ולא עם אבא שלה, טסתי עם חברה. 

טיול שכולו אני. בלי לדחוף עגלה, בלי לקום 3 פעמים בלילה, בלי להחליף חיתולים ובלי בכי (וגם בלי חיבוקים ונישוקים מתוקים). 

אז איך זה לטוס בלי הבייבי? מוזר מאוד חייבת לציין אך יחד עם זאת - כייף!!! משחרר. לדאוג לעצמי, לישון, לאכול, לשתות ולעשות שופינג. מה שהייתי רגילה לעשות כל כך הרבה שנים לפני שהפכתי לאמא. 

שלא תבינו לא נכון, חיכיתי והשתוקקתי להיות אמא אך אחרי האינטנסיביות שבדבר, להיות "נטולה" כייף לא פחות. ואפילו משחרר. ממליצה בחום לכל אמא ותיקה או טרייה להפקיד את האוצרות שלנו לכמה ימים בידיים האוהבות של בן הזוג ולתת לעצמנו כמה רגעים של פשוט לנשום. 

טסתי עם שירלי חברתי היקרה ואת כל שיחות הנפש שאנחנו מנהלות כל יום כל היום - ניהלנו בארבעה ימים מרוכזים, אכלנו המון דברים טעימים ושטפנו את העיניים בבתים וברחובות היפים, הכל כל כך מדהים, מעוצב, נקי, משורטט ושקט. 

אחרי כמה ימים כאלה אתה תוהה איך תחזור לרחובות ארץ ישראל היקרה והאהובה (אין לי ארץ אחרת) שהכל פה בלאגן עם בתים ישנים ורחובות מלוכלכים. לישראל יש הרבה מה ללמוד, כולל תל אביב הבלתי נדלית, פרי גאוותנו שגם הרחובות הכי יפים שלה לא משתווים לאכיטקטורה המשובחת בה בנו את רחובות פריז. 

ובכל זאת? יש לנו ארץ נהדרת.

חזרתי הישר לזרועותיהם החמות והמחבקות של ביתי ובעלי היקרים. הוא הסתדר איתה נהדר והיה אבא למופת, מה שחידד אצלי את ההבחנה שזו הפעם הראשונה ובטח שלא האחרונה...