צפיתי אמש בהצגה מרתקת ומעוררת מחשבה בבית לסין ״בית מרקחת שטרן בלום״ בכיכובה של יונה אליאן האלמותית. לא אהרוס למי שילך לראותה- בגדול ההצגה על ערך המשפחתיות, איך כל מה שהורינו בנו בזיעת אפם עלול לההירס בהינף יד. על הפער בין הדורות, על כך שאנו דור מפונק וכשהכל מוגש לנו על מגש של כסף אנו לא תמיד יודעים להעריך ולראות זאת.
מבין שלל המשפטים וההגיגים הפרסים שאימי שיננה באוזניי יש משפט אחד ששמהדהד בי (בתרגום חופשי לעברית): אמא אחת יכולה לגדל חמישה ילדים אך חמישה ילדים לא יכולים לדאוג לאמא אחת.
משפט עצוב אך כה נכון.. אמא מחנכת, מלמדת ומטפחת אותנו, אמא היא המקור של רוב הדברים שאנו כאנשים בוגרים יודעים ועושים - ואמא רוב הזמן יודעת הכי טוב מה טוב בשבילנו כי הכוונות שלה טהורות נטו.
רובנו עוד צעירים אך ההורים שלנו כבר לא ממש צעירים וניצני הזיקנה מתחילים להראות את אותותיהם, אך לצערי לא רחוק היום בו הגלגל יתהפך ואנו נצטרך לדאוג ולטפל בהם, הלוואי שנזכה להחזיר להורינו כפי שמגיע להם בכבוד ובאהבה כפי שהם דאגו לנו כשרק נולדנו.
מבין שלל המשפטים וההגיגים הפרסים שאימי שיננה באוזניי יש משפט אחד ששמהדהד בי (בתרגום חופשי לעברית): אמא אחת יכולה לגדל חמישה ילדים אך חמישה ילדים לא יכולים לדאוג לאמא אחת.
משפט עצוב אך כה נכון.. אמא מחנכת, מלמדת ומטפחת אותנו, אמא היא המקור של רוב הדברים שאנו כאנשים בוגרים יודעים ועושים - ואמא רוב הזמן יודעת הכי טוב מה טוב בשבילנו כי הכוונות שלה טהורות נטו.
רובנו עוד צעירים אך ההורים שלנו כבר לא ממש צעירים וניצני הזיקנה מתחילים להראות את אותותיהם, אך לצערי לא רחוק היום בו הגלגל יתהפך ואנו נצטרך לדאוג ולטפל בהם, הלוואי שנזכה להחזיר להורינו כפי שמגיע להם בכבוד ובאהבה כפי שהם דאגו לנו כשרק נולדנו.