היו לי המון תוכניות לסוף השבוע אך טלפון אחד בחמישי בערב שינה את הכל. מעברו השני של הקו חברתי הטובה הציעה לי ליסוע עימה לעשות שבת במדרשה. תהיתי בליבי - מה לי ולדת? מה קשור? אך בכל זאת משהו משך אותי והחלטתי לומר כן. ספונטניות היא לא מילה גסה.
מה יש לי להפסיד? וכך מצאתי את עצמי בשישי בצהריים במקום לשבת בבית קפה - עולה על האוטובוס לחדרה לשמור שבת במדרשת תורה עם בנות דתיות (ומתוקות) להפליא..
היה מעניין, מרתק, חווייתי ושונה, שמעתי המון הרצאות על דת, צניעות וכיוצ"ב, לא אתחיל לשמור שבת כעת ולא אחזור בתשובה אך הסוף שבוע הזה גרם לי להבין שהאמונה הרווחת שהכל לטובה - באמת נכונה.
מבין כל ההרצאות במדרשה הפנמתי שלכל דבר שקורה בחיים שלנו יש סיבה וכל מה שקורה- קורה לטובה.
בשנים האחרונות אני אכן מאמינה ודוגלת בדיעה הזו למרות שעדיין קשה לי להבין מדוע אנשים צעירים הולכים לעולמם, מדוע יש פיגועים, מלחמות, תאונות דרכים ואת המחלה הנוראה הזו - סרטן?
כנראה שלעולם לא אקבל תשובות מספקות בנושא.
או שאולי גם זה לטובה?!
הי מיטל, יש בכתיבה שלך משהו שמושך מאוד את הנפש, כתיבה רכה, יפה ואיכותית... עושה חשק להמשיך ולקרא...
השבמחקתודה מוטי!
השבמחקאמשיך לכתוב בכדי שתוכלו להמשיך לקרוא..
זה מזכיר לי את התיכון, שנסעתי עם המגמה ליהדות מתקדמת לשבת על שפת הכנרת.
השבמחקאני לא זוכר כלום מהתכנים, רק את הנגינה לקבלת השבת שהיתה על שפת הים. כשהשמש ליטפה אותנו עם הקרניים האחרונות, הכנרת שטה לה רגועה ברקע והציפורים עשו סידורים אחרונים לפני השינה.
זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי את השבת עוטפת אותנו ונכנסת..
רנירן
מרגש :) איזה כייף שהצלחתי להזכיר לך מחשבות כאלה!
השבמחקעוד פעם אחת אני שומעת שהיית 5 דקות מהבית שלי ולא אמרת לא יהיה טוב
השבמחק