בעוד כשבועיים הוריי עוברים דירה לדירה קטנה יותר, אין להם כבר מה לעשות עם הדירה הגדולה שהכילה את כולנו, מכיוון ששנים כולנו כבר לא שם.
הם עוברים מהבית בו גדלתי וגרתי מגיל 7. אמנם איני גרה בבית הוריי כבר למעלה משש שנים אך תמיד זה יהיה הבית שלי. זה הבית שתמיד כשיצאתי ממנו - ידעתי שלשם אשוב.
בבית הזה גדלתי, התחנכתי, צחקתי, בכיתי, התאהבתי, נשבר לי הלב, שמעתי אביב גפן, רבתי עם אחי ואחיותיי, כתבתי שירים, סיפורים, ובעיקר חלמתי.
חלמתי איך יראו חיי כשאהיה גדולה, מה אלמד, מה אעשה, איך אתנהג, למי אנשא ואיך ייראו ילדיי.
כחלק מהמעבר התחלתי לעשות סדר בדברים שהותרתי מאחוריי בחדר שהיה שלי ומצאתי המון ברכות, מכתביות, אוספים שונים ומשונים, מכתבי אהבה, דיסקים ובעיקר תמונות.
תמונות שמעולם לא ראיתי וגיליתי כעת. וכך צפים ועולים במוחי כל זיכרונות העבר וחברי ילדות נשכחים.
כל זיכרונות ילדותי חבויים בתוך קירות הבית ובקרוב הכל יישאר וינצר לעד בתוך מוחי בלבד.
אוהבת ומתגעגעת
השבמחקהאחות שגרת איתה באותו החדר..
אחותי המהממת :) ריגשת אותי!
מחקיפה מיטל! אני יכולה להזדהות איתך, נזכרתי בילדות שלי והבית שנותר מאחור...
השבמחקמי זה מי בתמונה?
תודה לינוי המהממת :) אני הכי קטנה השמאלית בתמונה
מחק