בחמישי האחרון עברתי חוויה אנתרופולוגית מיוחדת במינה. הרגשתי בחו"ל כאשר בפועל הייתי רק שעה נסיעה מביתי.
חברתי ואני חברנו לטיול מודרך במאה שערים. מעולם לא ביקרתי שם ולעולם לא חשבתי שזו החוויה שאיתה אחזור.
הסיור התחיל רגוע ומעניין עד שנכנסנו למאפיה מיוחדת עם חלות טעימות במיוחד שפתוחה רק בימי חמישי בלילה. אחרינו נכנס בחור חרדי שאמר לנו "אין לכם מה לפחד, תצאו והם לא יעשו לכם כלום". תחילה לא הבנתי במה מדובר כי מבפנים היה רעש ולא שמענו כלום - מסתבר שנערים חרדים ראו שנכנסו למקום כקבוצה מעורבת של נשים וגברים וזה לא מצא חן בעיניהם, הנערים התחילו להשתולל, לצעוק, לירוק ולזרוק דברים. יצאנו משם במהירות וניסינו כמה שפחות להיתקל בהם - תוך כדי שהם צועקים לנו "תלכו מפה", "תועבה", "שיקסע" ועוד.
צעקותיהם גרמו לעוד חרדים לצאת לחלונות וביחד החלו "ללוות" אותנו לכל מקום שהלכנו ולזרוק עלינו מים מהחלונות, ביצים ועוד.
הרגשתי כבסרט אימה. כאילו אנחנו בעיצומו של מבצע צבאי שצריכים לחלץ אותנו כל רגע.
היה מעניין, מלחיץ, מפחיד אך גם מיוחד. טוב שהיה וטוב שנגמר. תודה לאל יצאנו ללא פגע.
בתמונה- שלט שמסביר הכל:
מעניין ונוקב אך מחסיר את נקודת המחלוקת העיקרית: תושבי השכונה מגדירים את רחובותיה כביתם הפרטי כשבפועל זהו שטח ציבורי והתנכלותם היא בגדר עבירה.
השבמחקמעבר ללבוש צנוע אותו הם דורשים מתיירות (ישראליות וזרות) אין להם אף זכות לדרוש מאום - גם הלבוש הצנוע הוא בגדר חסד ולא זכות.
בדיוק...כמו שכתבת
השבמחקגם אני לא חשבתי ש*זו* תהיה החוויה....
מעורר מחשבה על חרויות הפרט והקהילה, מצד אחד הם רוצים לחיות בבידוד בתוך קהילה סגורה בה כולם מתנהגים בצורה זהה, בכפוף לחוקי ההלכה ומצד שני תושבי ישראל שרוצים לטייל בה כי אלו גם הרחובות שלהם.. צריך למצוא את שביל הזהב העדין מאוד, לכבד את אורח החיים שם ולהתנהג בצניעות (כמו שצריך להתכסות לפני כניסה למקדש הבהאיים או סיור בכנסייה להבדיל), ומצד שני גם החרדים צריכים לכבד את האורחים בשכונות שלהם ולהבין שאין פה התרסה או עשיית דווקא. הם תמיד יכולים להסיט את המבט או לכסות את העיניים, כמו שעושים חרדים שטסים ונתקלים בנשים חילוניות בנתבג..
השבמחקקרה לי בדיוק אותו הדבר...היה לא נעים בכלל. כמטיילת בודדת עם עוד חברה או שתיים או עם המשפחה, בלבוש "חסוד", הכל עבר בשלום.
השבמחק