משפחה

ישנו משפט עתיק אחד האומר שאפשר לבחור (ולהחליף) בן זוג, ניתן לבחור ולהחליף את מקום המגורים, את המקצוע בו בחרנו אבל את המשפחה אי אפשר לבחור ו/או להחליף. כיום אפשר כבר לבחור את מין היילוד, צבע עיניו, עורו, גובהו וכו' אם רק תבחר באדם הנכון להביא איתו ילדים לעולם. לכן גם המשפט החכם והעתיק הנ"ל לא עמיד במיוחד..
אני בת זקונים במשפחה בת שש נפשות, האמת שבלי עין הרע התרחבנו פלאים מאז ה-6 מכיוון שלכל אחיי (חוץ ממני) יש ילדים וכיוצא בזה. לעניות דעתי זה הזוי ומוזר גם יחד שרוב בני האדם פועלים באותו המנגנון של להתחתן, להביא ילדים ולהקים תא גרעיני משלהם. ועדיין - על אף שגרעין המשפחה "הסטנדרטית" משתנה עם השנים, עדיין רובנו פועלים כך.
במשך שנים אימי שתחיה גידלה אותי ואת אחיי בידיעה שהאחים שלי הם הדבר החשוב והקרוב ביותר שיש וקיים בעולם הזה - וכדוגמא היא הסבירה שאחותי לעולם לא תנסה לגנוב את החבר שלי מה שחברה מזדמנת כן יכולה לעשות. היום, מכשעזבתי את הבית אני באמת חושבת ככה - אין כמו משפחה!
כשגרתי בבית רק רציתי לעזוב את הבית ולחיות לבד ואמי טענה שעוד אתגעגע ל"חפירות" שלהם ולסיפורים שחוזרים על עצמם- אני לעומת זאת הייתי סקפטית בנוגע לזה אבל להפתעתי כיום, מזה כחודש לאחר שעזבתי את הבית לחיים עצמאיים (אם תשאלו אותי- חמש שנים מאוחר מידיי) אני רק מחכה לארוחות המשפחתיות של ערב שישי בכדי לראות את כולם.
כנראה שאמא תמיד צודקת..

בחירת כיוון (WTF??)

היי לכולם, הגעתם לבלוג הראשון שלי -מקווה שיהיו עוד הרבה כאלה בהמשך...
רציתי לשתף אתכם בסוגייה שמעסיקה אותי רבות בשנה האחרונה-
איך בגיל כה צעיר (25) אני אמורה לבחור את הכיוון שלי - שבעיקרון אמור ללוות אותי כל חיי??
בגיל צעיר זה צריך להחליט עם מי אבלה את שארית חיי - נושא לבלוג בפני עצמו
ובגיל צעיר זה אני צריכה להחליט מה לעשות עם עצמי
זה הגיוני?
רק סיימתי תואר בשקר כלשהו וכבר "נזרקתי" למים בכדי למצוא את עצמי... מאיפה לי לדעת מה אני בכלל רוצה לעשות? שאני רוצה להיות מנהלת שיווק או אשת עסקים מצליחה כל חיי? ואם זה ישעמם אותי? אז שוב להיכנס ללופ של מעגל חיפוש העבודה, ראיונות, להיות נחמדה OVER, לבקש ממכרים שאם במקרה הם שומעים אז שיעבירו את קורות החיים שלי הלאה... מוכר?!
למה לא יכלתי להיוולד למשפחה עשירה במיוחד, שהוריי יורישו לי את רוב נכסיהם ואהיה מנהלת השיווק בחברה הענקית והמצליחה שלהם? הרי הכל נשאר במשפחה לא?
לא פעם יצא לי לראות אדם מבוגר שעובד בעבודה אחת כבר איזה 20 שנה וממש להעריץ אותו! אני בטוחה שמכירים אותו בעבודה שלו ובטוח גם מעריכים אותו, איזה כייף לאנשים שהשגרה לא שוברת אותם, לא משתעממים מעבודה מונוטונית אחת לאחר מספר רב של שנים, היום בקושי יש את זה כבר.. אני מסתכלת על הסובבים אותי ורוב האנשים משתעממים מדברים מהר(ואני לא מדברת פה רק על עצמי), מכרים רבים נוטים להמשיך לחפש את עצמם גם בגיל 30 (יסלחו לי חבריי ה"בוגרים" בגיל) וגם בגיל 40..
השבוע יצא לי לשבת עם מכר בבית קפה על שיחה של מהות החיים - ומה אני הולכת לעשות עם עצמי - לפחות מבחינה תעסוקתית- והאמת שאין לי מושג!!
מישהו יכול לעזור לי?!