אפשר לומר שבערך 10 שנים תיכננתי את הטיול הגדול של אחרי הצבא. מאז שאחי הגדול חזר מהודו לפני כ"כ הרבה שנים.
ידעתי בדיוק את המסלול שאעבור - תיכון, צבא, לחסוך כסף לטיול הגדול ו- הודו!
ניתן לקרוא לזה בכייף "חמישה חודשים של שיכרון חושים"- כל כך הרבה אושר, שקט וגילוי עצמי מרוכזים בתקופה אחת קצרה.
אשתף אתכם בחוויה אחת הזויה ומפחידה שקשורה לתקופה הזו בדיוק לפני ארבע שנים, גמר המונדיאל. את גמר המונדיאל ראיתי עם עוד המון אנשים שלא הכרתי (טיילתי לבד) באיזה גסט- האוס בוורנאסי שבהודו.
בואו נגיד שספורט זה ממני והלאה אך בכל זאת ראיתי לשם החוויה, גמר הרי יש פעם בארבע שנים. את החוויה שאחריה אני זוכרת היטב: בסיום הגמר אנשים החלו להיתפזר כל אחד לאכסנייתו ואני נשארתי בין האחרונים והחבר'ה שם שאלו אותי אם אסתדר לחזור לבד לגסט האוס שלי ואני בלי לחשוב פעמיים השבתי שכן. אמרתי שלום לכולם והתחלתי ללכת לכיוון הגסט- האוס, הרגשתי שמישהו דולק בעקבותיי, הסתכלתי אחורה ואכן ראיתי גבר הולך אחריי, הגברתי את קצב צעדיי והבחור הגביר גם את שלו, עברתי בגשר צר מאוד - והוא בעקבותיי, התחלתי לרוץ, גם הוא התחיל לרוץ, הגעתי לגסט האוס, טרקתי את הדלת ונעלתי במהירות האפשרית אחוזת בהלה. לא הצלחתי לישון כמעט כל הלילה מפחד ולא היה לי את מי לשתף. באותם הרגעים רק רציתי לעלות על מטוס ולחזור הביתה.
למחרת בעל הגסט האוס נזף בי שהגיעו שמועות לאוזניו שאני מסתובבת לבד בלילות, מסתבר ששוטר הודי עקב אחריי ומי יודע מה היו כוונותיו... בכל זאת הודו.
למזלי הסיפור הרע הזה נגמר בטוב.
ידעתי בדיוק את המסלול שאעבור - תיכון, צבא, לחסוך כסף לטיול הגדול ו- הודו!
ניתן לקרוא לזה בכייף "חמישה חודשים של שיכרון חושים"- כל כך הרבה אושר, שקט וגילוי עצמי מרוכזים בתקופה אחת קצרה.
אשתף אתכם בחוויה אחת הזויה ומפחידה שקשורה לתקופה הזו בדיוק לפני ארבע שנים, גמר המונדיאל. את גמר המונדיאל ראיתי עם עוד המון אנשים שלא הכרתי (טיילתי לבד) באיזה גסט- האוס בוורנאסי שבהודו.
בואו נגיד שספורט זה ממני והלאה אך בכל זאת ראיתי לשם החוויה, גמר הרי יש פעם בארבע שנים. את החוויה שאחריה אני זוכרת היטב: בסיום הגמר אנשים החלו להיתפזר כל אחד לאכסנייתו ואני נשארתי בין האחרונים והחבר'ה שם שאלו אותי אם אסתדר לחזור לבד לגסט האוס שלי ואני בלי לחשוב פעמיים השבתי שכן. אמרתי שלום לכולם והתחלתי ללכת לכיוון הגסט- האוס, הרגשתי שמישהו דולק בעקבותיי, הסתכלתי אחורה ואכן ראיתי גבר הולך אחריי, הגברתי את קצב צעדיי והבחור הגביר גם את שלו, עברתי בגשר צר מאוד - והוא בעקבותיי, התחלתי לרוץ, גם הוא התחיל לרוץ, הגעתי לגסט האוס, טרקתי את הדלת ונעלתי במהירות האפשרית אחוזת בהלה. לא הצלחתי לישון כמעט כל הלילה מפחד ולא היה לי את מי לשתף. באותם הרגעים רק רציתי לעלות על מטוס ולחזור הביתה.
למחרת בעל הגסט האוס נזף בי שהגיעו שמועות לאוזניו שאני מסתובבת לבד בלילות, מסתבר ששוטר הודי עקב אחריי ומי יודע מה היו כוונותיו... בכל זאת הודו.
למזלי הסיפור הרע הזה נגמר בטוב.
holy crap! that is so scary. i would die.
השבמחק